משה קסירר
יעל מוסנזון
2013
ציורי הנוף של משה קסירר (יליד נתניה 1967) מייצגים שאיפה לפשטות מודעת.
הגליל הוא ביתו של קסירר מבחירה, בו קבע מושבו לפני כעשור. היכרותו עם הנוף בו הוא חי ושאותו הוא מצייר, היא אינטימית.
תחושת השייכות שלו למקום היא נרכשת, וקיימת בה אותה התפעמות ורעננות המאפשרת לצופה, עירוני או כפרי, ישראלי או זר, להיכבש בקסמיי המקום.
הטבע שהוא מצייר הוא עצמו יצירה אנושית: נטוע, מעובד, מניב, סלול, עקור - ועם זאת: תמידי, רב הוד, חזק מכל מעשה ידי אדם.
הנרטיבים המרומזים שנמצאים בציורים ובשמותיהם, מצביעים על שאיפה והזמנה לשיחה- ובמקביל, מייצגים ויתור על האפשרות לתקשורת מילולית, לטובת שיתוף ברגש דרך טרנספורמציית היצירה.
קסירר מפנה מבט מכוון ומרוכז אל כל מה שנלקח בדרך כלל כמובן מאליו. אל אותם נופים שנחווים בפשטנות כ"ציוריים" - ומועמסים אצלו בעבודת כפיים.
אל אותן דרכים מאובקות שאין בהן הדר לתושבים המקומיים - ושזוכות מחדש ביופיין, תחת שרביט מבטו ומכחולו.
שכבות הצבע בציוריו של קסירר מגלות טפח ומסתירות טפחיים. הוא זונח את טכניקת הזיגוג הקלאסית האופייניות לציורי נוף בצבע שמן, זיגוג שנועד להעניק תחושת אור טבעי ועומק, לטובת שכבות נראות שמדגישות את החומר ממנו עשוי הציור ואת מלאכת עשייתו.
קסירר מתכתב בציוריו באופן גלוי ומפורש עם אחיו, ציירי הנוף של הדורות הקודמים. הוא אינו מפלה בין אימפרסיוניסט, ראליסט, סימבוליסט, אירופאי וישראלי. האיכויות הציוריות חזקות אצלו מהגדרות ההשתיכות לזרם זה או אחר.
הציורים של קסירר הם בעלי נפח ועומק, הן ברמה החומרית והן ברמת המודעות. מורגשים בהם עול הדורות הנישא על כתפיים אישיות, והכרה מתמדת באותו נס היסטורי המכונה "נוף ישראלי", על כל קסמו ושבריריותו.
משה קסירר סיים לימודי אמנות ב"מכון אבני" ולימודי קולנוע ב"קמרה אובסקורה" והכשרה אצל האמנים נפתלי גולומב, דון ג'סקו ורוברט בוסלר. מציג בתערוכות קבוצתיות רבות ובשמונה תערוכות יחיד.
יעל מוסנזון אוצרת
